יום שלישי, 30 במרץ 2010

יום ו', .1953 9.10

1. יום ו', .19539.10

אני מתחיל לכתוב יומן על-פי דחיפת יצר פתע לרשום לזיכרון משהו מזירמת האירועים הסואנת שמהווה את חיי. יצר זה התעורר בי כמה וכמה פעמים, בייחוד בימים דחוסי מעש ומתוחי חוויה, אך ניבצר ממני, או לא עצרתי כוח, להיענות לו והחנקתיו בחובי. אמרתי לעצמי - לא אוכל בשום פנים גם לחיות את הדברים, גם להעלותם על לוח - ייכשל כוחי מהמיבצע הכפול. וכך חלפו מאורעות ומעשים, נעלמו תמונות ונדמו קולות - קצתם, שנשתמרו, דהו בזיכרון ורובם נתפרחו ונשתכחו כליל. איני יודע מדוע ניתן בי העוז דווקא הערב להתחיל בכתיבה, כמאמר הרוסי "סְ מְיֶסטָה וְ קַרְיֶר" [בהינף אחד, בלא הכנות], ספק אם אחזיק מעמד בנוהג זה ואצליח לעשותו קבע. אף על פי כן, הבה ואנסה.

תמול חזרתי מירושלים לתל-בנימין [לבית השרד של שר החוץ ברמת-גן ברחוב מקדונלד 3] בשמונה בערב, לאחר סעודה חטופה נסענו, אני וצפורה [רעיית משה שרת (1896-1973)] לחנוכת בית-התרבות של ההסתדרות ברמת-גן. נאמתי שם והגדרתי את כל פרשת מעשינו בארץ כמכפלה של עבודה ותרבות. השמעתי עוד כמה דברים של טעם, אך יקצר המצע. אחרי פרשת הנאומים החלה תוכנית אמנותית. שמענו משהו ממנה ובעשר נסענו לבית ציוני אמריקה בתל-אביב לפגישה עם קבוצת חברי הקונגרס האמריקנים, המהווה תת-ועדה להקצבות לפיתוח חקלאי. באתי לאחר ארוחת-הערב והתיישבנו לשיחה, בה השתתפו לוי אשכול [שר האוצר; מנהל מח' ההתיישבות של הסוכנות; מפא"י], פרץ ברנשטיין [שר המסחר והתעשייה; "ציונים כלליים"] ופרץ נפתלי [שר החקלאות; מפא"י], שסעדו עם האורחים. דובר על בעיות ייצור, בכלל זה השקאה, המאזן המסחרי ותקציב הפיתוח. אחד האורחים היה שיכור כלוט ותמיהתי נכפלה - כיצד הצליח לסבוא ככה וכיצד עלה בידו, עם כל היותו נפוח-משקה ואדום ותפוח כסלק שלוק, להחזיק מעמד בחברה ואף להשתתף בשיחה? נתמלאתי יראת כבוד. חזרתי הביתה קרוב לחצות.

כל הבוקר ביליתי במשרדי הקודם [משרד החוץ], בקרייה של תל-אביב [משה"ח עבר רשמית לבירה ביולי 1953 אך המשיך להחזיק לשכה בת"א]. ישבתי שעה ארוכה עם איסר ה' [הראל (הלפרין); ראש המוסד לביון ולתפקידים מיוחדים] ושמעתי דוח ענייני ביותר על כמה התרחשויות ובעיות. אחת הידיעות שזיעזעוני הייתה על מינויו - עוד לפני כחצי שנה - של הקומוניסט ע"ל כמהנדס עיריית חיפה. אמרתי בשעתו לישראל רוקח [שר הפנים; צ"כ], כי אסור לאשר מינוי זה, והרי לך החלטה קואליציונית של ראש העיר המפא"יי, אבא חושי, ושר הפנים "הציוני הכללי", למסור מישרת מפתח זו בעיר מפתח כחיפה בידי מרשיע ברית ממאיר. בישיבת הממשלה הקרובה אציג לרוקח שאילתה בעניין זה, ובוודאי אצטרך להביא אליו את א' חושי.

אחרי כן קיבלתי את [יהודה] בורלא ו[אברהם] ברוידס כנציגי אגודת הסופרים, לשאול פיהם על עמדת האגודה להשתתפותם של גרמנים בכינוס פא"ן בירושלים ב-1954. אם נענה בשלילה לא יתקיים הכינוס בירושלים ואם תשמש החלטתנו זו בניין-אב נמצאנו מוציאים את בירתנו ממחזור הכינוסים של ארגונים בינלאומיים קיימים ועתידים; פירושו תחת לבודד את הגרמנים נמצאנו מבודדים עצמנו. מועדון פא"ן הישראלי נקט עמדה חיובית, אך ממנו אין להביא ראיה, כי מועדון זה אינו אלא שני אנשים - ראובן אבינועם ויעקב כהן. השאלה על סדר יומה של הממשלה, אך בטרם אכנס לקרב שם אמרתי אשאל בדעת אגודת הסופרים. השניים שבאו אמרו, כי עליהם להביא העניין לפני ועד האגודה ויודיעוני דבר אחרי הדיון.

קבעתי עם שמאי [כהנא; מזכיר פרטי של שר החוץ], ועם אריה שריג ממשרד הביטחון, את רשימת המוזמנים לקבלת פני [עמנואל] שינוול [שר ההגנה בממשלת ה"לייבור" בבריטניה עד 1951: יהודי], בגן הקרייה בתל-אביב.

קיבלתי את גברת מילשטיין, אחותו של [א"ל] זיסו [ממנהיגי יהדות רומניה], אסיר ציון ברומניה, שבאה לשפוך לפני מרי שיחה על גורל אחיה ותבעה פעולה מבלי דעת מה יש לעשות. היא לא יצאה מאתי מנוחמת.

הייתה התייעצות ממושכת על המרפסת [בלשכת משרד החוץ בקרייה], עם פנחס לבון [שר בלי תיק; מפא"י], כמ"מ שר הביטחון [לרגלי חופשה שנטל ראש-הממשלה ושר-הביטחון דוד בן-גוריון, ואנשי הצבא (הרמטכ"ל [ר"א מרדכי מקלף], [אלוף משה דיין ;ראש אגף מיבצעים], ואריה שלו [סא"ל; קצין המטה לוועדות שביתות הנשק]) על התסבוכת הצפונית [העמקת ערוץ הירדן בשטח המפורז מצפון לכינרת, באזור גשר בנות-יעקב, לצורך ייבוש החולה וביצוע החוליה הראשונה של תעלת "המוביל הארצי" שלפי התוכנית המקורית נועדה להזרים מים בכבידה דרומה וליצור מפל לכינרת ליצירת חשמל]. אתי היה גדעון רפאל [ממונה על ענייני המזה"ת ואו"ם במשרד החוץ]. הצעתי כי אכתיב שוב מכתב לבניקה [מיור-גנרל דני: ראש מטה משקיפי או"ם] - סגולה להרוויח עוד ימים אחדים. דיין חשש שמא יזיק המכתב יותר משיועיל - לדחוק את הקץ תחת לדחותו. שלו סבור, כי ביום ב' נתקבל מכתב על קביעת מועד להספקת עבודה ואז לא נוכל להשתמט מקביעת עמדה סופית - לציית או להמרות. לעת עתה אנו עובדים, גם לאחר דרישת בניקה להפסיק, בתואנה כי אין בזה המריית פי או"ם, שכן בניקה לא קבע תאריך, אלא אנו ממשיכים בדיון איתו. משייקבע תאריך - יכלו כל הקיצין. בכל זאת סוכם, כי מוטב לנו לכתוב לו ולנסות בדרך זו לעכב את הפסק האחרון. כל העניין הוא לגלגל בדברים עוד כשבוע או עשור עד להשלמת הברך הראשונה של התעלה. נתעוררה השאלה אם כתום מלאכה זו נזרים את הירדן לתוך התעלה. אנשי הצבא טענו כי עלינו לעשות זאת שכן רק בזה נפגין כי אנו בעלי הירדן. תשובתי הייתה כי כל הזמן טענו לבניקה ולאחרים (ארה"ב, אנגליה) כי אין אנו נוגעים לעת עתה בירדן - כי לגבי מים איננו יוצרים שום עובדות חדשות - ואיך נוכל להצדיק עכשיו את הטיית הזרם? למעשה, כבר הוריתי ל[אבא] אבן [שגריר ישראל בוושינגטון ובאו"ם] לומר ל[פוסטר] דאלס [שר החוץ האמריקני] בשיחה שהייתה אתמול, כי משנגמור חלק זה של התעלה נימנע לעת עתה מהזרמת הירדן לתוכה. בשאלה זו לא הוכרעה הכף בהתייעצות, שכן טרם הגיעה השעה להכריע. נראה אם נצליח לסיים את ה"ברך" ואז נחליט לאור הנסיבות באותה שעה.

כן הוחלט להפעיל את חברת החשמל ולשלח אותה בבניקה. ייכתב מכתב בשמה המכריז על זכויותיה ומאיים בתביעה משפטית - שוב טכסיס של הרתעה ודיחוי.

טילפנתי לאברהם רוטנברג [מנהל חברת החשמל] בירושלים וקבעתי פגישה איתו ועם יועצו המשפטי א' לוין מחר (שבת) אחר הצהריים. לכתחילה עמדתי לצאת לירושלים ב-3, לישיבה אצל ב"ג [דוד בן-גוריון] ב-4.30. עתה אצטרך לצאת ב-2.

לאחר ההתייעצות הייתה לי שיחה קשה ביותר עם גדעון [רפאל] על הסכסוך שפרץ בינו לבין צבי אבנון [סגן מנהל כללי למינהל במשה"ח] הוא כבר הגיע למסקנה גמורה, כי עליו להתפטר. ניסיתי להרגיעו ולהוציא שטות זו מראשו. אצטרך להשקיע ראשי ורובי בהתרת סבך זה.

ב-3.15 יצאנו מביתנו בתל-בנימין, כשצפורה נוהגת ב"ווקסול" [מכוניתה הפרטית; מ"ש לא נהג מימיו] לרחובות. ביקרנו את אסתר, אלמנתו של משה סמילנסקי [אישתו השנייה], ואת בתו רנה [מאישתו הראשונה] - כל אחת לחוד, אישה-אישה בביתה, כי הנשים צהובות זו לזו. מרחובות נסענו לגדרה, לביקור אצל משפחת רוזנר וילדי פינאלי [רוברט וז'רלד; הוסתרו על-ידי הוריהם, שהושמדו בימי מלחה"ע השנייה, בבית-יתומים קתולי בצרפת והובאו ארצה ביולי 1953, מקץ מאבק עקשני שנמשך 7 שנים] - ביקור שנדחה כמה פעמים. מצאנו את הילדים ערים ורעננים ושמחים בחלקם - מתחילים להבין משהו עברית, מרוצים מבית-הספר של גדרה ומהמורה ששלח להם ליאו כהן (היועץ המדיני של שר החוץ], נלהבים מביקוריהם בקיבוצים הדתיים. על השידה דלקו נרות שבת - מנהג חדש שנקטה [דודתם] גב' רוזנר לשם חינוכם היהדותי של הילדים- יעיל ביותר.

חזרנו ב-7 לתל-בנימין. בתחנת בנזין של אזור נתקלתי בשמעון מזא"ה, אלוף לשעבר. סיפר לי על מפעל חקלאי גדול שהחל בו בדרום, בהונם של משקיעים מארה"ב, לגידולי שלחין של צמחי תעשייה וזרעים (בעיקר קטניות) - ליצוא. אמר: "הארץ נפלאה, צריך רק לחפור באדמתה." שנינו אישרנו את דבריו.

כל הדרך, הלוך וחזור, אספנו מהכביש חיילים וסתם נערים. כמעט כולם היו תימנים. אחד, שהפליא בתלבושתו הסדורה ובעמידתו הזקופה, הצדיע בצאתו את המכונית ואמר: "שלום, אדוני השר." אחרים ספק אם הכירוני.

בשובי מסר לי השוטר אשר ליד השער מעטפה גדושה שהובאה בינתיים מירושלים. קרעתיה בקוצר רוח אך נכזבתי: המברק המיוחל מאבן על שיחתו עם דאלס לא היה בה.

נותרה לי שעה קצוצה עד לארוחת ערב ומשום מה נפל דווקא בגורלה של שעה זו לשמש לי "מקפץ" לניסיון נחשוני זה של כתיבת יומן.

חילפתי בחיפזון - צפורה שכבה בינתיים לנמנם קמעא והעירותיה ברעש - ונסענו לביתו של ציר ארגנטינה, [פאבלו] מנגל, לסעוד לכבוד הצורים [יעקב וורה] היוצאים ביום א' לפריס [לעמוד בראש שגרירות ישראל]. היו שם השגריר הצרפתי ורעייתו היוונית-מצרית, סימונים [מיכאל, מנהל מח' הטקס של משה"ח; וחרמונה], דרומים [אברהם, מנהל מח' אמריקה הלטינית; ורנה] ועוד. המאכלות היו כיד המלך ולשונות השיחה צרפתית וספרדית. הצלחתי להצחיק את שכנתי היווניה שלוש פעמים! הסברתי אחר-כך לרנה דרום לוונטיניות מהי: חוסר כל יחס לערכי חיים כשלעצמם, מאיזו בחינה כלל אנושית שהיא - מוסרית או תרבותית - אלא בדיקת כל עניין רק מבחינת טובת ההנאה העצמית. התלוצצתי עם השגריר הצרפתי פייר ז'ילבר על מה בין ישראל לבין צרפת לגבי כיבוד או"ם: ישראל אם תמרה פי ראש המטה באי הפסקת עבודת פיתוח חיונית הריהי חוטאת, ואילו צרפת המחרימה ויכוח בעצרת על מרוקו יוצאת שלמה מהפורענות. ז'ילבר תירץ בפשטות: הכל תלוי בעמדת ארה"ב ואילו זו לא תוכל לוותר על עזרת צרפת - לא במערב-אירופה ולא בצפון-אפריקה. הוספתי שגם העובדה כי שליש העם הצרפתי קומוניסטים היא נכס כביר.

נפרדנו מהצורים על מדרכה ברחוב בוגרשוב.

שבנו הביתה קרוב לחצות ומצאנו את יהודה [לובה] ורנה גדעון ממתינים לנו. הללו סנוניות ראשונות היוצאות למוסקבה - חוליית החלוץ של צירותנו לאחר חידוש היחסים [הדיפלומטיים: ב-20.7.53] ביקשו לבוא להיפרד וזימנתים לשעה זו מאין אחרת. שתינו תה ושוחחנו ארוכות. מצאנום דרוכים ונלהבים למשימה, מלאים תקוות סתומות וחלומות מרקיעים. התברר, כי רנה מוצאה ממשפחה פרסית, חניכת "בית-הספר של מיס לנדאו" [בירושלים]. לובה מוסקבאי שגדל בלטביה. משימותיו הראשונות תהיינה סידור דירה וכניסה למו"מ על מכירת הדרים. השנייה דחופה מהראשונה.

קרוב לאחת שכבתי וזמן רב התהפכתי על משכבי. עטו עלי לבטים קשים: האקבל עלי את ראשות הממשלה בפרוש ב"ג, או אסרב ואבקש להטיל את היהב על פנחס לבון?

אין תגובות:

פרסום תגובה